השוואה בין מב"ט למרבדי קנים

מב"ט ומרבדי קנים, דמיון ושוני

מוצא המב"ט ומרבדי הקנים, מהשיטה הנקראת CONSTRUCTED WETLANDS שהיא עצמה ענף של מדע ה- PHYTOREMEDIATION. ענף מדעי זה עוסק בטיהור מים וקרקע על ידי צמחים, והמיקרואורגניזמים הקשורים בהם. ה- CW עוסק בעיקר בטיהור מים, ולעיתים גם בטיפול בבוצה.
מרבדי הקנים פותחו באירופה על ידי מהנדסים. הצד האקולוגי – ביולוגי לא ענין אותם במיוחד, והנחת העבודה היתה שאין חשיבות לסוג הצמח הנבחר. רוב המערכות נשתלות ב- PHRAGMATIS AUSTRALIS, ומיעוטן ב- THYPHA , בעיקר משום שאלה צמחים זמינים באירופה, ועמידים לחורף האירופי.
המערכת יכולה להיות בנויה מבריכה אחת או מספר בריכות זהות. אין תהליך שונה בכל בריכה.
הערך האסתטי אינו רב , במיוחד בחורף, ואינו מהווה שיקול בבחירת חלופה זו.
החברות האירופיות, בנו מערכות רבות באירופה, ולא מעט מערכות בעולם השלישי. חלקן הפכו לאסונות אקולוגים, אחרות מתפקדות. האירופים שלא באו מדיסציפלינה אקולוגית, לא ראו כל בעיה להעתיק מערכת שמתפקדת בסביבה אקולוגית מסוימת (צפון אירופה בד"כ) לסביבות אקולוגיות שונות בתכלית.
גם כאשר המערכת פעלה, ועדיין פועלת באופן תקין, היא ממצה מעט מהפוטנציאל האפשרי. דוגמא לכך היא המערכת הפועלת שנים רבות בקמפלה, אוגנדה. מערכת זו נשתלה ברובה  ב- PHRAGMATIS ו- 10% מהשטח נשתלו בצמח מקומי. מחקר שנעשה לפני כ- 3 שנים מצא כי רוב הטיהור מתרחש באותם 10%, ומיעוטו בשטחי הקנה הנרחבים. ברור שלו היה המתכנן בודק את תפקודי הצמחים השונים בתנאים הספציפיים למערכת זו, לא היה עושה כל שימוש בקנה.
המחקר של העשור האחרון (בארה"ב בעיקר) מנסה לאפיין צמחים, מצעים וצורות זרימה, ויכולתם לטהר מזהמים שונים במים. היום ברור לחלוטין כי כל צמח מפריש חומרים שונים לריזוספירה, ויוצר סביבה המתאימה למבחר שונה של מיקרואורגניזמים. מבנה שונה של בית השורשים, ויכולת ספיחה ונידוף שונים, יוצרים "התמחות" שונה של צמחים לגבי מזהמים שונים.
יתרה מזו, דגש רב מושם היום על אפקט ה- COMETABOLISM שבו מולקולות קשות לפירוק מתחילות את התהליך בסביבת צמח אחד, וממשיכות אותו בסביבת צמח אחר. אפקט זה של שיתוף פעולה בפירוק מזהמים קשים, אינו בנמצא במרבדי הקנים.
מרבדי הקנים הם מערכת בלתי יציבה מעצם היותם MONOCULTURE . כל מזיק או מזהם שהצמח השתול במערכת רגיש להם, עלול להביא להשמדת המערכת כולה. כאשר מדובר במערכת מגוונת הן מבחינת הצמחיה והן מבחינת צורות הזרימה, רק אסון טבע כולל יכול להביא לפגיעה בכל המגוון. המערכת יציבה מאד, ועמידה לאורך שנים.
"עפרה צמחי מים" רכשה ידע באוסטריה לפני כ-15 שנה. הנחת העבודה היתה, כי כל שנדרש הוא להעתיק את השיטות האירופאיות. מהר מאד התברר גודל הטעות. בכל מערכת אקולוגית, ובמיוחד במערכת מימית, לא ניתן ולא נכון לנסות לאלץ את המציאות. מה שעובד בסביבה מסוימת, לא יעבוד באותו אופן בסביבה אחרת, ולהיפך. "עפרה" משקיעה מאז משאבים עצומים כדי לאקלם, לאבחן, ולפתח את השיטות והצמחים המתאימים למים ולאקלים הישראלי. המאמץ המחקרי מתרחש במקביל בחווה בציפורי ובנאות סמדר, בערבה, משום שברור שמה שמתאים בצפון, לא בהכרח יתאים גם בדרום, ואין זה הוגן לערוך את הניסוי על גב הלקוח.
מערכת המב"ט היא מערכת ייחודית פרי פיתוח ישראלי, ואינה דומה כלל לשיטות האירופיות.
המחקרים של עפרה עוסקים גם בשאלות כואבות אצלנו, שלא בהכרח מעניינות את האירופים, או אחרים, ולכן לא נחקרו מעולם: מהי מידת איבוד המים של צמחים שונים ? (הקנה הוא הבזבזני ביותר מבין הצמחים שנבדקו), מהי יכולתם של צמחים וצורות זרימה שונות להוציא בורון וכלורידים? מחקר שערכה "עפרה" לגבי יכולת ההוצאה של בורון על ידי צמחים שונים מראה שהצמחים המובילים באירופה הם בין המטהרים הגרועים ביותר.
מהו הרכב המלחים המועדף על ידי צמחים שונים? האם יש מתאם בין שתלטנות ויכולת טיהור (אין כזה).
עוד הראו המחקרים, במתאם גבוה לתוצאות מחקרים מארה"ב, כי חומרים שונים ניתן להוציא באופן יעיל יותר בזרימה גלויה, בעיקר על ידי צמחית מים טבולה, וכי הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר על "פוליש" – הוצאה של מזהמים הנמצאים במים בריכוזים נמוכים. התרכזות בצורת זרימה אחת, והימנעות מצמחיה טבולה, מגבילים מאד את ביצועי המערכת.
גם אירופה, שנשארה מאחור מבחינה מחקרית, מתעוררת בשנים האחרונות ומנסה , בעזרת השקעות גדולות של האיחוד האירופי, והזמנת מומחים מבחוץ, להדביק את הפיגור, ולבדוק מחדש את התפיסות של מרבדי קנים,  שהיו נפוצות במשך שנים רבות. היום נכנסים לתחום ביולוגים ואנשי מדעי הסביבה, השוללים מכל וכל את גישת "ההעתקה" של מערכות מסביבה אקולוגית אחת לשניה.
הצוות של "עפרה" נמצא בין המומחים המובילים את המחקר האירופי לכיוונים האקולוגים, במסגרת ה- COST ACTION .
לסיכום, ההבדלים הבסיסיים בין הגישות הם:
  1. טכנולוגיה מועתקת לעומת טכנולוגיה שפותחה בהתאמה לסביבה, ולסוגי המזהמים.
  2. MONOCULTURE לעומת מערכת מגוונת ועמידה.
  3. התעלמות מהתמחויות צמחיות, לעומת התאמה מירבית של הצמחיה לסוג הזיהום.
  4. זרימה תת מצעית עם מקרופיטים, לעומת שילוב שיטות זרימה, עם שילוב צמחיה טבולה.
  5. טכנולוגיה שלא נוסתה בארץ, לעומת טכנולוגיה שנבדקה במשך שנים.
  6. צמחיה מתוכננת להילקח מהטבע, לעומת צמחיה בוגרת בגושי שתילה גדולים "מוכנים לעבודה" באופן שימנע צורך בעישוב וימנע "השתלטות עויינת" של צמחים לא מתאימים.
  7. מערכת בעלת ער אסתטי וסביבתי
לפיכך לא ניתן לסווג את מערכות הקנים והמב"ט כטכנולוגיה זהה, אלא מדובר בטכנולוגיות שונות באופן מהותי בתפיסת העולם, יכולת הטיהור, עמידות וערכים סביבתים.